התשובה הקצרה: לעסק מקומי, כמה מיקרו-משפיענים מהאזור, שהקהל שלהם באמת צופה ומגיב, עדיפים כמעט תמיד על משפיען אחד גדול. בוחרים לפי ראיות ולא לפי מספר עוקבים, משלמים בסיס קטן ובונוס לפי תוצאה, ומסמנים כל שיתוף פעולה ממומן.
למה דווקא קטנים?
משפיען גדול אחד הוא הימור: סכום גדול, סרטון אחד, ואם הוא לא עבד, לא למדתם כלום. יוצרים קטנים זולים יותר, הקהל שלהם סומך עליהם יותר, ולעתים קרובות הוא גם גר באזור שלכם.
ויש עוד סיבה: מתוך קבוצה של יוצרים, בדרך כלל אחד או שניים יביאו את רוב התוצאות. אי אפשר לדעת מראש מי, ולכן מתחילים עם כמה, ולא עם אחד.
איך בוחרים יוצר?
- צפיות ביחס לעוקבים. בסרטונים האחרונים, האם חלק משמעותי מהעוקבים באמת צופה? עשרים אלף עוקבים ושלוש מאות צפיות זה סימן אזהרה.
- תגובות אמיתיות. שאלות, שיחות, אנשים שמתייגים חברים. לא רק אימוג’ים.
- קהל שנראה כמו הלקוחות שלכם. מקומי, בגיל הנכון, עם תחומי עניין שמתאימים.
- שיתופי פעולה קודמים. אם מותג חזר לעבוד עם אותו יוצר כמה פעמים, כנראה שזה עבד לו.
- סרטון היכרות או פרסום ניסיון לפני התחייבות ארוכה.
מה לא עושים: בוחרים לפי מספר עוקבים ולפי המחיר הכי זול.
איך בונים את התשלום?
המבנה שעובד הכי טוב הוא תשלום קבוע קטן לכל סרטון, ועוד בונוס לפי תוצאה: מדרגות של צפיות, או מספר לקוחות שהגיעו עם קוד הנחה אישי. יוצרים שרק מתחילים מוכנים לפעמים לעבוד בהתחלה תמורת השירות או המוצר עצמו.
קובעים מראש גם מתי נפרדים: אם אחרי כמה סרטונים היוצר לא מגיע לסף שסיכמתם, מודים ומפסיקים. זה לא אישי, זו התאמה.
מה כותבים בבריף?
- מי הקהל, ומה המסר האחד.
- מה חייב להופיע: שם העסק, המיקום, ההצעה.
- מה אסור: הבטחות שאתם לא יכולים לעמוד בהן, השוואה מזלזלת במתחרים.
- שניים או שלושה סרטונים לדוגמה שאהבתם.
- מבנה גס: הוק בשתי השניות הראשונות, הצגת המצב, הוכחה, וקריאה לפעולה.
- וחופש בסגנון. יוצר טוב יודע מה עובד אצל הקהל שלו טוב יותר מכם.
מה חייב להיות בהסכם?
- זכויות שימוש: האם מותר לכם להשתמש בסרטון בערוצים שלכם ובמודעות, ולכמה זמן.
- הרצה כמודעה מהחשבון של היוצר: אם תרצו לקדם בכסף את הסרטון כפי שפורסם אצלו, זה צריך להיות כתוב מראש.
- סימון: בישראל, הרשות להגנת הצרכן פרסמה הנחיות שמחייבות לסמן תוכן ממומן של משפיענים, למשל #פרסומת או סימון של שיתוף פעולה בתשלום. זה לא פוגע באמינות. הסתרה כן.
- מועדים ותשלום: מתי מפרסמים, כמה תיקונים, מתי משלמים, ומה קורה אם הסרטון לא עלה.
דוגמה: מעדנייה בשוק
נניח שיש לכם מעדנייה בשוק, עם גבינות, זיתים ותבלינים. אתם בוחרים שמונה יוצרי אוכל מהעיר, עם כמה אלפים עד כמה עשרות אלפי עוקבים, שהקהל שלהם מגיב ושואל.
כל אחד מקבל ביקור טעימות, תשלום קבוע קטן לסרטון, בונוס לפי מדרגות צפיות, וקוד הנחה אישי. אחרי חודש מסתכלים על הקודים: שניים מהיוצרים הביאו את רוב הלקוחות החדשים. ממשיכים איתם לסדרה קבועה, ואת הסרטון הכי מוצלח מקדמים כמודעה ממומנת.
אורגני קודם, כסף אחר כך
לא שמים תקציב פרסום על סרטון שעוד לא הוכיח את עצמו. נותנים ליוצרים לפרסם, רואים מה עובד בלי כסף, ורק אז מגבירים את המנצח. אם עוד אין לכם שיטה לתוכן הקצר של העסק עצמו, כתבנו על בנק הוקים.
השורה התחתונה
עבודה עם משפיענים קטנים היא לא קמפיין חד-פעמי. היא ניסוי מסודר: כמה יוצרים, תשלום שתלוי בתוצאה, מדידה עם קודים, והמשך רק עם מי שעובד.
רוצים שמישהו יאתר, יסנן ויבנה איתכם את ההסכם והבריף? זה בדיוק השירות של משפיענים ומודעות ממומנות. עוד רעיונות לתחום בעמוד של מסעדות ובתי קפה.
